<h1>שו"ת הרשב"ש סימן רס"ו</h1>
<h2>דף ו:</h2>
ואע"פ שהרב רבינו פרץ כתב שבשטר שליחות שהאשה עושה לקבל גיטה מיד בעלה שצריך לקיימו בכל מקום, כבר כתב עליו בעל הטורים ז"ל בסוף [כל] דבריו שהפליג להחמיר. ואף אנו נודה שלכתחלה ולרווחא דמילתא טוב הוא להתקיים אם אפשר, אבל היכא דלא אפשר לקיימו אפשר הוא להקל בדיעבד, ואין דנין אפשר משאי אפשר כדאיתא במסכת הוריות [ו' ע"ב]. אלא שלפי מה שכתב אדוני אבי ז"ל אפילו בשטר שאין בו קיום בית דין היינו מקילין, ולפי מה שכתבתי אני דוקא בשטר שיש בו קיום. ומכל מקום לענין מעשה הייתי מניח סברתי מפני סברתו, והייתי סומך על הוראתו, שכבר הורה זקן. ועוד שיש לפרש דברי הרמב"ן והרשב"א ז"ל שכתבו דדוקא בשאר עדות אשה הוא דאין צריך קיום, אבל בגט לא מקילין יותר ממה שהקילו חכמים ז"ל להצריך בפני נכתב ובפני נחתם, שלא אמרו אלא דוקא בגט עצמו דסהדי נינהו דמשוו ליה גיטא, אבל בשאר עדות שהשליח קבל הגט, כיון שהעדים החתומים על השטר נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין ולא צריך קיום מן התורה ורבנן הוא דאחמור ואי אפשר בדרך אחרת אקילו בה, שהרי בגט עצמו אפשר הוא שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם וכיון שיש לתקן הדבר בכך לא הקלו יותר, אבל בנדון כזה יש בידינו לתקן יותר למה לנו לעגן האשה והיא מותרת מן התורה.
